English
מפנים את אוהל המחאה, שהפך לאוהל אבלים
הואיל והמשטרה כבר הודיעה שגם ההפגנה במגרש הרוסים – נגד אי-החוקיות של ההפגנה בשיח' ג'ראח – איננה חוקית גם כן, מעדיפה התקשורת לדבר על על האלימות ועל הזכות להפגין בכלל. אבל באופן מטריד, דווקא הסיפור של הכיבוש ובחינת המדיניות עצמה נותרים, באופן כללי, מחוץ לדיון הציבורי.
במקומות אחרים נכתב די הרבה על הסיפור הפוליטי וההצדקות החוקיות לנישול ולכיבוש בירושלים. ואחרי הסיקור-ניתוח המ-עו-לה של עידן לנדו, יש באמת מעט מאוד מה להוסיף על עניין הנישול באלשיח' ג'ראח, ו"במזרח ירושלים" (לכאורה) בכלל.
הסרטון המובא כאן, צולם בקיץ 2008, בבתי השכונה באלשיח' ג'ראח, קצת לפני הפינוי של משפחת אלכורד מביתה. ילד וילדה שידעו קצת אנגלית, בני כ-15 לדעתי, הפכו לשגריריה של השכונה, והדריכו אותנו בסיור קצר בשכונה. הם מספרים על החיים לפני הפינוי, ובצל אלימות המתנחלים והגיבוי של המשטרה, במיוחד כלפי ילדים באלשיח' ג'ראח. דווקא הצחוקים שלהם, קשיי התרגום לאנגלית וערבוב סיפורים מסוגים שונים מחזיר להם את ילדותם ואנושיותם. הם לא נראים כשגרירים של מי שעומד לאבד בית, אלא כמי שנהנים מהתפקיד האחראי שהם קיבלו. דווקא משום כך, יש לקוות שהסרטון הזה ייתן נפח למציאות הפוליטית הסיסמאית, ולדמויות היום-יומיות שמאחורי הכותרות, הפגנות הסמבה ומעצרי השווא. הנער והנערה האלה הם ממשיים, וההתנחלויות והגירושים הם התאכזרות כלפי הילדים הממשיים האלה.
חלק 1:
חלק 2:
ולמי שמחפש תמונות אחרות, כאלו שלא רואים בישראל בדרך כלל, אפשר למצוא הסיפור הכל כך פשוט ואכזרי של מזרח-ירושלים וההתנחלויות בכלל, בשתי הדקות האלו:
ולסיום קצת מן המחאה הגוברת בנושא – וידאו מיום שישי האחרון, בו רואים בבירור איך קצין המשטרה (שהופכת בהדרגה לבסיג') מצביע על מישהו מהקהל שלא עשה שום דבר, ובתוך רגע הוא נשלף ונדחף לניידות. (אגב, זה קצין משטרה שגם לי יצא כמה פעמים להיפגש בו, הוא בדרגה גבוהה מאוד, גיבה שוטרים שלא הסכימו לחשוף את שמותיהם ונתן להם הוראות מנוגדות לחוק).
פינגבאק: Sheikh Jarrah – A look from within « Truth from Eretz Yisrael
איך זה שהשמאל, במסעו האנטי יהודי, נופל כל פעם למלכודות הימין?
איך חגגתם על הקפאת הבנייה האתנית בגדה בלי לראות את המהלך מתבצע בגליל.
איך אתם חוגגים על גירוש אתני במזרח ירושלים בלי לחשוב על הנגב.
מתי תתחילו לחשוב בעד האנושות ולא נגד אנשים?
כל הסיפור מזכיר לי את הבכי של בן-אמוץ לאחר שיקבל מכתב פיקטיבי מתושב עזה.
תמונות מההפגנה בששי האחרון:
http://www.flickr.com/photos/31383164@N06/sets/72157623262669856/
Dear Avi,
So the evictions in Sheik Jarrah are just a trap laid by the right to 'catch' the left?
And regarding your concerns that there are no left-wingers interested in the negev – rest assured that many of the same activist attending SJ demos also invest time effort and thought regarding recognition of villages in the Negev. (see 'forum hahakara' for example if you are interested in helping out.)
But you have a point – faced with the great amount of human rights violations taking place in Israel, it is difficult and almost impossible to give equal coverage and attention to all the issues at one moment in time. SJ is popular in the media right now, but it doesn't mean that people aren't working on other issues in parallel, or that activity in East Jerusalem wasn't going on before the media started covering it.
Further more, SJ activists are fully aware that what is going on in East J'lem is just a small part of the general policy of ethnic segregation and disenfranchisement effected by the Israeli government.
Best, Hava
תודה, אורי.
חווה, התגובות של אבי אינן מתקדמות לכדי דיון. ניסיתי את זה פעמים רבות, אך להתרשמותי מדובר בפעיל ימין שיעצום את העיניים חזק וחזק ויתגייס למטרה בלי למצמץ. הוא ינסה להשמיע קול, גם אם מגוחך, כדי להיראות ולהישמע.
אילו הוא היה באמת משווה בין הגליל, הנגב וירושלים, הוא היה הלוא רואה שהנישול באמת חוצה את הקו הירוק. יש לי על כך פוסטים רבים. הוא היה נוכח שהאדמות עוברות באופן חד סטרי ומכוון מערבים ליהודים, תוך התעלמות מבני האדם שמאחוריהם. אילו הוא היה בודק את הקפאת הבנייה, הוא היה יודע שאין הקפאה באמת (כפי שכתבתי בבלוג), שהבניה הפלסטינית ברוב השטחים ממילא אסורה מזה שנים בפועל, וכי קרוב ל-20 אלף בתי תושבים פלסטינים תמימים נהרסו בשל כך (בעוד שהשטחים המיוהדים בגדה, כבר מהווים למעלה מ-40% ממנה). אילו הוא היה משווה את הקייס בתוך ומחוץ לקו הירוק, הוא היה הלוא פותח את כל הקרקעות והבתים של לפני 48', ומציע צדק חלוקתי אמיתי, ולא חלוקת קרקע ליהודים בלבד, כפי שמעוגן בחוק (ובסמכויות מנהל מקרקעי ישראל). אני חושב שהקוראים מבינים לבד על איזו אנושות מדברים אנשים כאלה, והיא בדרך כלל נקייה אתנית, מלאה גדרות והפרדות, אוסרת נישואין מעורבים וכו'.
חווה היקרה.
הפעילות בשייח ג'ראח פועלת לכמה כיוונים, אחד רע לערבים, השני רע מאוד.
האפשרות הרעה מאוד היא לא להכניס את התושבים היהודים ובכך לבטל כל טענה שאי פעם תעלה בנוגע לזכות השיבה הפלסטינית.
האפשרות הרעה היא שהיהודים יכנסו פנימה וינסו להשתלט. זה נותן פתח לתביעה מצד הפלסטינים על בסיס מסמכי טאבו עותומניים לכניסה לבתים (כרגע על בסיס שטחי הגדה, עקב החוק הישראלי, אולי בעתיד גם לבתיהם בישראל)
מה שאנו רואים בשייח ג'ראח הוא הפרדה אתנית, מונעים מהיהודים להכנס לשטח שלפי מסמכים הוא שלהם. אם ימנעו מהם השלב הבא יהיה להעיף את כל המוסלמים מהגבעה הצרפתית. הרי מה שהמפגינים אומרים כרגע הוא שניירת לא חשובה יותר.
האם את מבינה איזה סוג של יריה ברגל היא זו?
ובנוגע לבדואים בנגב, הטעות של המדינה היא לא בזה שהיא לא מכירה בכפרים, אלא בכך שהיא לא בונה אלטרנטיבה. לא צריך להכיר בכפרים, אלו, לרוב, כפרים ארעיים שההריסה שלהם קלה למדי ולא מספקים שום תשתית, היוזמה שכן צריכה לבוא היא יישוב של הנגב למען האוכלוסייה הבדואית. רהט כבר מזמן מלאה ובאר שבע ולוד לא יספיקו לעוד הרבה זמן.
כמו שאני רואה את זה המפגינים למען זכויות הבדואים דורשים לטווח הקצר ועיוורים לטווח הארוך.
הרי בשנייה שיאשרו כפרים בנגב יאשרו התנחלויות לא חוקיות.
ואייל
מה עם 48? למה תמיד השמאל האנטי סוציאלי מתעלם מעובדות תוך כדי צעקת "הוא אדיוט"?
אם היית יוצא לנגב ולגליל היית רואה מציאות קצת אחרת.
יצא לי השבוע, לאחר חמש שנים, להגיע למג'ד אל כרום. בחמש שנים אלו כפר זה, אשר היה גדול כבר לפני חמש שנים, גדל ויצא רצף טריטוריאלי חסר תשתית של ערביי ישראל. הוא כל כך גדל שהוא מתחיל במזרח מג'דה ונגמר במערב ראמה כאשר הגבול הדרומי שלו מתחבר לכרמיאל והצפונים לתפן. לא יודע כמה אתה חזק בגאוגרפיה, אבל זה שטח מאוד גדול.
כשאתה יושב, איפה שלא תשב, ואומר לתושב כרמיאל שישנו נישול של ערבים מאדמתם בגליל הוא היה נקרע מצחוק. אבל עזוב, מי אני שאדרוש ממך להסתכל למציאות בעיניים כאשר אתה יכול להפגין למען שייח ג'ראח ולהתעלם מכרמיאל תחתית.
הבדל מאוד חשוב בין פעילי זכויות אדם למיניהם לאנשים מן המניין (האספסוף של ביבי אתה בטח קורא להם) או שהפעילים לא רואים את המציאות. אלו אוסף של אנשים צעירים חדורי אידאליים אשר מסרבים לעזוב את גיל הנעורים ומחלקים את העולם לטוב ורע.
מימיי לא קראתי לאנשים אספסוף. אני מעריך אותם הרבה יותר מאת ביבי, כי הם אלו שנושאים בנטל הכלכלי, הביטחוני וכו'.
בגליל ובנגב אני נמצא לא מעט. כול הישובים בארץ גדלים, כי האוכלוסייה גדלה, אך ההבדל הוא שהבנייה הערבית (במקרה שציינת בעיקר באזור ואדי-עארה, שגם שם יש ישובים לא מוכרים מלפני קום המדינה) איננה יכולה להשיג אישורים ונעשית בלעדיהם ואיננה מספיקה לצורך, בעוד שהבנייה עבור היהודים נעשית מעבר לדרישה, על ידי הקלות ואישורים הניתנים מראש לקבלנים.
מספרי המאקרו (כמות הקרקע באחוזים) לא משקרים, וכך גם התקציבים היחסיים, החוקים המסייעים לנישול-ייהוד וכו'.
אבל לביבי יש מוח אנליטי (זוכר את הבדיחה הזאת?)
האמת שלא דיברתי על ואדי ערה, גם מכיוון שאין ישוב יהודי גדול אשר בנקודת ראיה ולכן הההשוואה המציאותית בעייתית יותר וגם בגלל שמה שיהיה שם עוד מעט יהיה עוד יותר מעניין.
ההבדל הוא שהבנייה הערבית מסתמכת על בתים צמודי קרקע והבנייה היהודית על בניינים. את כמות הבניינים בתוך מתחם הכפרים של כביש 85 ניתן לספור על יד אחת, ואז רק תסובב את ראשך ותספור את צמודי הקרקע בכרמיאל.
אפילו השכונות היהודיות שבנויות צמודות קרקע מתפרשות על שטח קטן בהרבה מאשר בכפרים.
כשאתה בא למנהל המקרקעין ומבקש אישור לבניין הוא יסכים יותר במהרה מאשר לבית פרטי (והמגמה הזאת ניכרת באופן עקבי, רק לפני עשור הורידו את השטח המאושר לבית צמוד קרקע לחצי דונם והשנה כבר הורידו לרבע).
כאן ההבדל, הכפרים הערביים בנויים במרווחים של מושבים חקלאיים ומאכלסים כמויות שיספיקו לעיר מרכזית.
בנוגע לסטטיסטיקות: אתה זוכר שהערבים הם מיעוט במדינה, נכון?
וחוקי הנישול-יהוד, כפי שאתה קורא להם, הם די פשוטים, תוכיח שהשטח שלך וקיבלת אותו.
הבעיה היא שהיהודים קנו מהאפנדים של ארצות ערב את השטח ואז גירשו מהשטח שקנו את הערבים שישבו עליו. דבר שיצר לא מעט מרמור אבל לפי כל חוק הוא ריאלי לחלוטין. אך למה שזה יעניין את אומת האכלו-לי-שתו-לי כשהיא יכולה לצעוק והעולם יקשיב.
אבי,
אני הייתי בהפגנה ביום שישי האחרון בפעם ראשונה, לא כי אני בעד "ערבים" או נגד "יהודים", אלא כי אני נגד גזענות.
אם ההחלטה של בית המשפט הייתה בודדה בהיסטוריה של המדינה, אז הייתי מקבל אותה. אם הייתה לך בעלות על נכס לפני 1948 ונושלת ממנו במלחמה, יש לצאצאיך זכות לחזור אליו. או קיי. רק שכשבוחנים את ההחלטה הזאת לאור המדיניות הישראלית ב-62 השנה האחרונות, ברור שההחלטה הזו תקפה רק אם אתה יהודי. לגבי ערבים לא תתקבל החלטה כזאת כי היא בגדר הכרה בזכות השיבה.
זה הסיפור שלי. ביום שיתקבלו כאן החלטות שלא על בסיס גזע (או לאום/דת/מין וכן הלאה), אז אני לא אמחה נגדן.
2 הערות לסדר
1. מכות של יסמינקים הם כנגד השמאל וכנגד הימין וגם כנגד ערבים
הנה דוגמא לשילוב ידיים אפשרי בין השמאל לימין כנגד פררחי היס"מ
2. האם הבתים של הערבים או של היהודים האם הם ניקנו כדין
אם כן יגורו בהם מבחינתי בודהיסטים
ואם לא יגורש הפולש
היי ניסים ותודה על תגובתך.
1. אני מסכים. זה רק רחוק מן המצב בפועל. האם אתה מכיר פעילים נגד ההתנתקות שיסכימו לעמוד בהפגנה אחת עם מפגיני בלעין וניעלין (שאינם יכולים להגיע ולהפגין בירושלים או ת"א) על הפגנה שאיננה נוגעת לעניין הנישול, אלא רק למען הפסקת/הפחתת האלימות המדינתית וזכויות המחאה? אם כן, אני חושב שאפשר יהיה לסדר משהו כזה.
2. זה נכון רק בהינתן שיש אפשרות שווה לכול אדם לרכוש מגורים בכול מקום. האמת היא שהמדינה איננה מאפשרת בנייה ותכנון חוקיים, בעיקר מעבר לקו הירוק, אבל לא רק. האפליה, המעוגנת בחוק, אך גם בפרקטיקות התכנון והאכיפה, נעשית על בסיס אתני-לאומי.
בשטחים המצב שאליו אתה (ואני) שואף(ים) נכון רק למי שזוכה מלידה לזכויות-היתר הנקראות "אזרח", אשר ניתנו לכ-5.5 מיליון יהודים וכ-2 מיליון לא-יהודים, והותירו כ-3-4 מיליון לא-יהודים אחרים במצב של חוסר-זכויות. הפלסטינים סובלים מרוב ההריסות וההפקעות, והיהודים (כקולקטיב) הם הנהנים העיקריים מהן. אילו המצב היה כזה שבו מותר לכול בני האדם לרכוש כל קניין באופן שווה ובכול הארץ, הרי שהדבר היה נכון.
אשמח להשתתף במאמץ להפוך את תנאי המשחק הכלליים להוגנים לכול, ואז אפשר להתחיל לדון בענייני קניין-פרטי (שגם הם מורכבים).
בתור טרול תגובות רציני שכמותי, אני חייב להגיב לכמה נקודות שהועלו כאן:
1) האפקט התקשורתי של ההפגנות בשייח ג'ראח, שמונות בשיאן לא יותר מ-500 מפגינים, הוא אדיר: מאמרי מערכת "בהארץ",ויוסי שריד, וידיעות, ו- Ynet, וגם מעריב מעורב בקלחת.מדובר בסיקור אדיר מימדים לארוע איזוטרי למדי. מי שחשב שהתקשורת כבר לא שמאלנית, כבר לא מוטה, כבר לא "מטעם", יכול להרגע. היא עדיין בועטת, וכמו תמיד, לכיוון אחד בלבד.
2) ההפנייה לכתבת "אל ג'אזירה" או בי בי סי ( המבטא האנגלי קצת מסגיר), היא בבחינת "הלך הזרזיר אצל העורב". לעיתונאית בכתבה אין שום מושג ירוק בחוק הבינלאומי, ופרשנותו, וכמובן שאומרי ההן הולכים בעקבותיה. האמת היא, אני חייב להודות, שעוד לא כ"כ הצלחתי להחליט עם עצמי מי צודק שם בסבך המשפטי הזה. מה שבטוח, רוב המפגינים בשייח ג'ראח הם בעלי הבנה משפטית השואפת לאפס. בדיוק כמו הכתבת המדופלמת שטורחת לציין מה "קובע" החוק הבינ"ל, להערכתי מבלי שטרחה לקרוא את אמנות ז'נבה אפילו פעם אחת.
אבל מה זה משנה. יש ערבים, הם "צודקים", "טובים", "וחלשים", ויש יהודים, הם "חזקים", "מנשלים", עם "מדינת ישראל" "החזקה", "והכל יכולה". זה הוחלט עוד לפני שקבע ביהמ"ש את מה שקבע. זה הוחלט עוד לפני שפרץ הסכסוך.
1. אם כבר, אז התקשורת מסקרת בעיקר – את הפרת זכויות היהודים להפגין, ובכלל לא – את הנישול של הערבים.
2. החוק הבינלאומי מאוד ברור לגבי השהות בשטחים וב"מזרח ירושלים". זה אל עניין של טובים ורעים, אלא של רעים ורעים, שמתוכם לאחד יש שליטה רבה יותר על המציאות הפוליטית. לא הפלסטינים הם שמנהלים את חיינו החופשיים, אלא ישראל שולטת בפלסטינים ומנהלת את חייהם וכול ההטיות לטובת העצמי לא יהפכו זאת.
אייל,
נראה לי די מובן מאליו שהתקשורת תסקר את הפרת זכויות היהודים להפגין מאשר את הנישול של הערבים בשל העובדה שהתקשורת פונה בראש ובראשונה אל אלה שצורכים אותה, ובמקרה הזה מדובר בדוברי העברית. מכיוון שהתקשורת אמורה לייצג את העניין של קהל הצורכים שלה, שמורכב רובו ככולו מדוברי עברית, עדיין ישנו "ייצוג יתר" או "סדר יום" שנוטה שמאלה בצורה ברורה.
בלי קשר לייצוג התקשורתי, יש לי הרגשה שהתיישבות ייהודית במזרח ירשלים היא טעות די גדולה, ולכן נטיית הלב שלי, הדי לא שגרתית יש לומר, היא דווקא לתמוך בתושבי מזרח העיר. החוק הבינלאומי לא קשור בהכרח להתנגדותי להתיישבות יהודית במזרח י"ם. מה גם שאני בספק גדול מאוד אם הוא בהחלט כ"כ חד משמעי כמו שאתה מציין. אשמח אם תוכיח לי אחרת.
בן,
לגבי התקשורת – אתה צודק. אבל האינטרס ארוך הטווח באזור הוא דווקא בהשתלבות, ולכן הסוגיה האמיתית שאנו נמצאים בעיצומה, ההכרעה על חזון לפתרון הסכסוך, נעדרת באופן בוטה מן התקשורת, ועל-הדרך גם מכול המשמעות האמיתית של שלטון על עם אחר.
אשר למזרח ירושלים, למעשה, אין ישות כזאת. החוק הבינלאומי מכיר רק בגבול 67' ולא בהמצאה הישראלית שעליה כתבתי כאן.
אייל,
אין ספק שהסיפוח של מזרח ירושלים הוא טמטום גדול, אבל לדעתי אתה מתבלבל בין שני מושגים שאין להם שום קשר אחד עם השני: האחד הוא החלטות האו"ם, והקהילייה הבינ"ל, והשני הוא החוק הבינ"ל. ע"פ החוק הבינ"ל, דווקא שיכון המשפחות הפלסטיניות בבבתים בבעלות יהודים איננו חוקי משום שמדובר בהפקעת רכוש שאיננה לצרכי בטחון ע"י צבא כובש ( כידוע, הירדנים לא סיפחו את הגדה אלא החילו בה משטר כיבוש). הפקעה אסורה ע,פ החוק הבינ"ל. לעומת זאת, כיוון שישראל החילה שלטון ריבוני במערב ירושלים, ובהמשך במזרחה, הרי שהפקעת נכסי נפקדים מתוקף שלטון ריבוני איננה אסורה, והיא בסמכות הדין הפנימי של אותה מדינה. אילו היו הירדנים מספחים את הגדה סיפוח מלא, ומחלים דין ריבוני על פעולתם ( כולל כל החובות הנגזרות מכך), הרי ששום ביהמ"ש ישראלי לא היה יכול לקבוע כי דין קרקעות שייח ג'ראח שונה מדין קרקעות טלביה.
"מדובר במכבסת מילים משפטית" תגיד. יכול להיות גם שאתה צודק, אבל אם בחוק בינ"ל עסקינן, ראוי שנקבל את כלל המטריה של החוק הבנ"ל, ולא רק את מה שנוח ומסתדר עם דעתינו.
א. יש סתירה פנימית בדבריך. משום שלישראל מעולם לא הייתה ריבונות מוכרת בינלאומית על הגדה, הרצועה והרמה מעולם (ובכלל זה מזרח ירושלים). החוק הבינלאומי (כפי שקבע ביה"ד הבינ"ל) כפוף למוסדות הבינ"ל, קרי האו"ם. זה לא בלבול, אלא זה מקור הסמכות של החוק הזה. ולכן ישראל היא כובשת בגדה כולה (על כל ההפרדות המלאכותיות), ואסור לה לעשות בגדה מה שאסור לירדן (ומותר לפלסטינים) – להתיישב.
ב. אילו מזרח ירושלים הייתה מסופחת באמת לישראל, ובאמת עומדת בסיפוח וכופה אזרחות על כלל המזרח-ירושלמים (ובכלל זה זכויות אזרחיות מלאות, אפשרות לקניין שווה, זכויות נישואין וכו') אפשר היה לדבר על מצב פחות בעייתי (וכך גם לגבי הגדה בכלל, שהרי ההגדרה של השטח היא חד-צדדית וכופה בכוח).
ג. ישראל לא יכולה לדרוש כיבוד של ריבונות או קניין רטרואקטיבי על שטחים שמעולם לא היו תחת ריבונותה, ולכן כל עניין הקניין כאן הוא בעייתי, ובהכרח חד-כיווני (פלסטינים לא יכולים לדרוש את קניינים מלפני 48' בתוך הקו הירוק).
ד. יש הבדל מהותי בין ריבונות וקניין. אם שגרירות קנדה (וקל וחומר אזרח קנדי) יקנו בית בירושלים, הבית לא יהפוך לריבונות קנדית. הראשון הוא הסדרים חוקיים בתוך המדינה ואזרחיה, והשני הוא גבולות החוק והסמכות של אותה מדינה.
אגב, זה לא אני אומר, זה בתי הדין הבינ"ל והשופטים הבינ"ל, ובעצם (כמעט) כל פרשן של משפט בינ"ל שאיננו ישראלי או ציוני.
ואני באמת לא מקדש את החוק הבינ"ל. צדק שווה ומניעת מדון שבסוף אני מפסיד ממנו, עדיפים על פני התעקשות, גם מבחינת הריאל-פוליטיק. האינטרס לא לנשל את הפלסטינים הוא גם שלי/שלנו.
שלום אייל,
חיפשתי את המייל שלך באתר, אך לשווא (למה לא כתוב בsection של "מי זה?").
אשמח אם תרשום לי אותו כאן או תשלח לי הודעה למייל שלי.
הייתי בהרצאה שלך לפני כמה חודשים טובים (באפריל 2009 אם אני זוכר נכון, בסמינר סטודנים אקטיביסטים בכפר שאני לא זוכר את שמו) ששמהּ "מסגור מחדש למען חברה פרוגרסיבית" ויש כמה דברים שאני מאד אשמח לשוחח עליהם איתך.
המייל שלי ******@gmail.com [הורד]
שבוע טוב,
דן.
דן שלום,
אכתוב לך מייל.
אני מוחק את המייל שלך מהאתר, כדי שרובוטים לא ישלחו לך הודעות-זבל.
להבא, אפשר ליצור קשר באתר דרך "שמע-רגע".
אייל
אייל,
אין שום סתירה במה שאני אומר. החוק הבינלאומי אכן לא מכיר בריבונות הישראלית בגדה, ובגולן, ואכן ריבונות ישראלית משפטית גם לא קיימת בשטחים אלו. בכל מקרה, החוק הבינ"ל גם לא הכיר בזכותה של ירדן להפקיע קרקעות שלא לצרכי בטחון במזרח ירושלים. מנגד, כיוון שישראל החילה משטר ריבוני וחוקי במערב העיר, לה כן קיימת הסמכות להפקיע קרקעות גם לא לצרכי בטחון. לכן, מבחינה משפטית טהורה, הקרקעות בשייח ג'ראח הופקעו וניתנו לתושבי מזרח ירושלים ע"י כובש שאין לו כל סמכות לכך, ואילו אלו במערב העיר הופקעו ע"י גורם ש י ש לו סמכות לעשות זאת. לכן, על הקרקעות בשייח ג'ראח לחזור לידי בעליהן. אני מבדיל כאן בין הזכות בקניין, שהיא זכות פרסונלית, לבין זכות ההפקעה, שהיא זכות ריבונית-מדינתית. זכות הקניין קיימת ושרירה למי שיצליח להוכיח בעלות על הקרקע.
לעניין החוק הבינ"ל אתה טועה טעות גדולה: מקור הסמכות הראשי לחוק הבינ"ל איננו ביה"ד בהאג, או החלטות מועצת הבטחון. אלו רשאים לכפות או לאכוף את החוק הבינ"ל, אך הם אינם "מקור הסמכות". מקור הסמכות הם האמנות השונות עליהן חותמות מדינות בצורה וולונטרית. אם יש לך קביעה של ביה"ד הבינ"ל , אשמח אם תפנה אותי. דרך אגב, גם לביה"ד הבינלאומי אין סמכות בישראל או בשטחים אשר בשליטתה שכן ישראל לא חתומה על האמנה ( היא "אמנת רומא", מקור הסמכות) אשר מעניקה סמכות לבהי"ד זה. לכן, מבחינה חוקית, כל קביעה של ביה"ד זה בנוגע לתחומי מדינת ישראל לא שונה מקביעת ביהמ"ש העליון האמריקאי לדוגמא. שניהם חסרי סמכות כאן.אני ממליץ לך להכנס לאתר "בצלם" לעוד אינפורמציה בנושא.
בלי קשר לכל הממבו- ג'מבו המשפטי הזה, כבר אמרתי שאני מסכים איתך על זה שישיבת היהודים שם מיותרת ומזיקה, והחוק הבינלאומי הוא באמת לא חזות הכל. רק נראה לי מוזר "שצדק שווה" הוא עילה מספקת להתעלם מהחוק הבינ"ל ותוקפו במזרח י"ם, אך לא עילה מספקת להתנגד לדו"ח גולדסטון הבלתי שווה בעליל, שהדבר הרחוק ביותר מימנו הוא "צדק שווה".
האם יש אתר מקביל לכם באיזו שהיא מדינה ערבית
השאלה היא מה זה "מקביל לכם". אם הכוונה לאתר ביקורתי, יש למשל ארגוני זכויות אדם (כמו pchrgaza) וגם תרגומים נבחרים מבלוג זה. אתה מוזמן לקרוא בלוגים באתר maktoob.
אם לא לכך התכוונת, אז סליחה.
הערה כללית שצריך לזכור היא שבלוגים ודיון ביקורתי הם בעיקרם טכנולוגיה תרבותית מערבית. זה קשור גם לאוריינות מחשב, אפשרות דמוקרטית, דיון ציבורי וכו'. זה דבר חשוב וטוב שיש לנו, והוא בהחלט לא מובן מאליו ובסכנה.
http://www.glz.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=57283
פינגבאק: כשאסור להגיד שאסור להגיד שאסור להגיד « אמת מארץ ישראל
עוד שתי משפחות נתבעות לפנות את בתיהן: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1161312.html
משיח' ג'ראח תצא תורה:
צפו בכתבת וידאו ב-ynet
פינגבאק: כשאסור להגיד שאסור להגיד שאסור להגיד « אמת מארץ ישראל