רק ששטרסלר לא יעבוד עלינו.
פוסט לרגל האחד במאי
בחדשות, מומחי-כלכלה מעונבים מצהירים שיש "צמיחה", אבל המשכורת שלכם לא משתפרת? ואם הכלכלה במצב טוב מתמיד, אז למה אנחנו לא מרגישים שיפור ממשי במצב המינוס ובתשלומי החשבונות? ולמה נראה שגם לאחרים יש פחות כסף? – אם גם אתם שומעים בטלביזיה כלכלנים שמטיפים "שלא יעבדו עליכם" אבל נראה לכם שבכול מקרה עובדים עליכם; אם גם אתם בכלל לא יודעים מה לעשות כדי ש"לא יעבדו עליכם"; אז כדאי גם לכם לדעת איך בדיוק האלפיון העליון צוחק על כולנו.
והאמת היא שזה לא מסובך מדי. את העבודה עשו בשבילנו "מרכז אדווה". רק שכדי להבין את הגרפים היעני-מתוחכמים שלפנינו, צריך להכיר מושג אחד שנקרא "עשירון". בעיקרון, כמו שיש חצי, שליש, רבע וחמישית, אז עשירון זה בעצם עשירית (כל אדם עשירי), אבל זה עשירית של האוכלוסייה כאשר שהיא מחולקת מהעשיר לעני. זאת אומרת ש"העשירון העליון" זה העשירית (10%) מהאוכלוסייה שמרוויחים הכי הרבה, והתחתון נמצא בתחתית (ז"א שמרוויחים הכי מעט). או בקצרה, אם נסדר את האוכלוסייה מהעשיר ביותר לעני ביותר, ונחלק אותה לעשר קבוצות, אז כל קבוצה היא "עשירון". אם נחלק אותה למאה, כל קבוצה היא מאיון, ואם לאלף, כל קבוצה היא אלפיון.
בפוסט שלפניכם נראה בדרך פשוטה למדי איך העשירים דואגים גם להישאר עשירים, גם להגדיל את עושרם, וגם להמשיך ולסחוט את כל השאר (גם בשעת "המשבר", כשאומרים לנו איך אין ברירה וחייבים לפטר ולצמצם). במקום לצייר גרפים ועשירונים נצייר את האוכלוסיה כקבוצה של עשרה אנשים. זה בעצם משל מאוד מציאותי של החברה הישראלית, ואפשר לומר שמה שנראה בציור הזה, מייצג בצורה נאמנה מאוד את מצבנו.
ובכן, אם כל אחד מהעשרה היה בגודל היחסי של המשכורות שלו, הקבוצה הישראלית תיראה ככה:
אמנם ממש לא שוויוני, אבל גם לא מטורף לגמרי.
בציור הזה (משמאל) אפשר לראות אנשים שמשתכרים באופן שונה. אנו נכנה אותם בשמות לפי השכר שלהם: מ"עשירי" (העשיר ביותר) ועד "ראשון" (העני ביותר). הקו הכחול מייצג את המשכורת הממוצעת של 8,000 ש"ח (לפני ניכוי מסים) שהיא בהחלט משכורת שאפשר לפחות לחיות ממנה. אז חוץ מזה שיש עשירים יותר ופחות, ואפילו שחלקנו היינו רוצים חברה שוויונית יותר, התמונה הזאת משמאל לא כל כך מטורפת. למעשה, הלוואי שפערי השכר בישראל באמת היו נראים ככה, כי האמת היא שהוצאנו מהציור הזה את העשירון העליון (עשירון "עשירי").
1. יש כאלה שיש להם יותר, וכאלה שיש להם יותר מדי…
אז בואו נתחיל לספר את האמת, ונוסיף לתמונה את העשירון העליון. זה יראה ככה:
ישראל 2007. ואל תחשבו שזה משתפר מאז... (הפרופורציות אמיתיות).
מה שדפוק פה זה שכשעשירון עשירי מסתכל על כל האחרים, הוא בכלל לא מתרגש מכול השאיפות שלהם, והמאמצים להגיע לעבודה "טובה" וכול המריבות שלהם וכולי… השכר שלו כמעט כפול מזה של העשירון התשיעי, ויותר מ-12 פעמים זה של העשירון התחתון. העשירון העליון לבדו מקבל יותר מרבע מהשכר של כולם ביחד(!), בלי שהוא צריך לדאוג אף פעם.
"טוב, אז הוא עשיר, מה העניין" – אתם אומרים? התשובה היא שאת הכסף הוא עושה על חשבון האחרים. לדוגמה, אם נניח שהעשרה האלה עובדים כולם בחברה קטנה משל עצמם, והחברה מרוויחה חמישים אלף ש"ח בחודש, בעיקרון הם יכולים להחליט שכולם מקבלים פלוס-מינוס 5,000 ש"ח, או שהמנהל יקבל 7,000 והפועל הפשוט ביותר 4,000. אבל אם הם יפעלו לפי המודל כאן, המודל שלפיו חיה החברה בישראל – אז העשירי לבדו לוקח כ-14,000 ש"ח, והתשעה האחרים יחלקו ביניהם את השאר… בתרחיש כזה – מר עשירון תחתון יקבל 1,200 ש"ח, ואחריו יקבלו 1,900 ש"ח, 2,450 ו-3,000 ש"ח. וזה לא שהעשירי עובד קשה יותר או שהוא מוכשר יותר – הוא פשוט מנהל את החברה ומקטין כל הזמן את המשכורות של האחרים, את ההשתתפות שלו בביטוחי הבריאות שלהם ואת המסים שלו, והכול על חשבונם. תכף נראה איך העשירון העליון מרגיש כמו גוליבר בליליפוט, ואיך הוא דואג שהחוקים יִתאמו לצרכים שלו.
2. שמעתם שיש "צמיחה"? אל תתלהבו מדי…
דבר ראשון שהעשירון העליון עושה כדי להרגיע את היתר, זה להסביר לאחרים שהשיטה הכלכלית הזאת היא הוגנת, ושהכול זה ניהול מוצלח ומתכון "מדעי" ובלתי מעורער, בכול העולם, לכלכלה "משגשגת". מילת מפתח שבה הוא משתמש היא "צמיחה", ולרובנו זה נשמע סבבה. זה כל כך סבבה, שאנחנו אפילו לא חושדים שאנחנו "אוכלים אותה". אז מה זה אומר בעצם? "צמיחה" (עלק) זה שם מקובל בשפה של כלכלנים לזה שיש יותר "עסקים" במדינה. כלכלנים ימנים, כמו נתניהו, שטרסלר, בייגה שוחט, אהוד ברק ואלה שתקראו עליהם בכול העיתונים, בחברות הגדולות, בבנק-ישראל וכו', מניחים שאם יש יותר כסף "במדינה", אז לכולם יש תנאים טובים יותר, ואפילו העניים הם בסה"כ לא עניים מדי. במציאות, מה שקורה זה שלאורך זמן בישראל יש לעשירון העשירי יותר ויותר כסף, ואילו החלק של כול האחרים רק הולך וקטן.
כולם "מרזים" חוץ מהעשירון העליון, ולכן עדיין יש "צמיחה".
מה שקורה פה זה שכשמדברים על "צמיחה" בודקים את הסה"כ של כולם, ולכן זה נראה כאילו יש כאן התעשרות קולקטיבית. זה דומה למצב שבו אם נשים את כולם על מאזני שקילה (כמו בתמונה משמאל) נוכל לראות שלמרות שכמעט-כולם איבדו מ"עושרם" (המיוצג במשקל בתמונה), הסך הכולל של "עושר" (משקלם) – עלה ("צמיחה"). במלים אחרות, הצמיחה היא בגלל שהעשירון הגדול בתמונה הצליח "להשמין" יותר מכול מה שכול היתר "הרזו" גם-יחד! גם במציאות, היחיד שמתעשר באופן חסר פרופורציה הוא העשירון העליון, ובמידה קטנה העוזר שלו, העשירון התשיעי, ואילו אנחנו, כל השאר, רק נעשים קטנים יותר.
(אגב, לכול מי שהציורים האלו לא מספיק רציניים עבורו, אפשר להציץ לגרפים, ולראות מספרים מדוייקים).
3. המצב בידנו! רק אם נשנה את השיטה…
"צאו לעבוד!"
(נתניהו לעניים).
קלישאה נפוצה אחת היא לומר לכולנו: "די לבכות, תתחילו לעבוד קשה ולשפר את מצבכם". הקלישאה הזאת בדרך כלל מלווה בסיפורים רומנטיים על החלום האמריקני, וסיפורים פרטיים של אנשים אחרים שבנו את עצמם "מלמטה", ועבדו קשה, בלי לפחד מעבודה קשה, והיום הם מצליחנים גדולים. למעשה, הכלכלסיטים הצליחו למכור במשך עשרות שנים את האשליה הזאת שעם הזמן, העניים יצמצמו את הפער ויוכלו לחיות טוב יותר בכוחות עצמם. לכן, הנתון הבא הוא לא סתם עוד דרך להתבאס מהכסף שיש רק לאחרים ולכולנו לא, אלא הוא גם נותן לנו פרספקטיבה של זמן. כאן אנו יכולים לראות האם העניים באמת משפרים את מצבם.
אז האם הפערים מצטמצמים?
- ב-1990: העשירון העליון קיבל פי 9 מהעשירון התחתון.
- ב-2003: העשירון העליון קיבל פי 11.5 מהעשירון התחתון.
- ב-2007: העשירון העליון קיבל פי 12.3 מהעשירון התחתון.
אני חושב שאנחנו מבינים את התמונה… באחרונה הבינו אותה גם בבנק ישראל. אם נחזור למשל שלנו על עשרה אנשים שעובדים בחברה אחת שעושה רווח נקי של 50 אלף ש"ח בחודש, אז ב-1990 הבוס הרוויח 12,200 ש"ח והעובד הפשוט ביותר קיבל 1,350 ש"ח. לאט לאט הבוס קיבל "העלאות" והפועלים הפשוטים התחלפו עד שב-2007 הבוס השתכר ב-14,150 ש"ח ושכרו של העובד הפשוט ירד ל-1,150 ש"ח. למרבה הצער, הדרך הטובה ביותר לחזות סטטיסטית את ההכנסה שלך, היא לברר את ההכנסה של הורייך. סיכויך לשנות את המצב הכלכלי היחסי שלך קטנים מאוד.
לכן, התשובה לקלישאה היא שאכן הדברים בידינו. ברור ש"השוק החופשי" לא משנה את המצב של רובנו, ואף מעודד פגיעה בחלשים ביותר. זה לא בידינו לשנות את מצבנו הפרטי בלי לשנות את כללי המשחק לגמרי, ובלי שממשלות יתחילו להתערב ולפקח על החזירות של תאווי-הבצע. אבל זה כן בידינו להחליט על שלטון אחר.
בנק ישראל: יציאה לעבודה לא מחלצת מעוני.
4. זה לא אנחנו שרוצים את כספם של העשירים; העשירים הם אלה שבאופן קבוע לוקחים עוד ועוד מכספינו
ההפך מהקלישאה הקודמת היא הקלישאה שמטילה את האשם בגניבת הכספים הזאת בגורל קדום או בגורמי שמים. כשאומרים "ככה זה", או "אז מה?", או בגרסה המתוחכמת יותר "צריך להיות שמח בחלקך". יש כאן ניסיון לשכנע את כולנו להסכים ולקבל את הגזירה. נכון, זה טוב להיות שמח בחלקך, אבל זה גם טוב לדעת שחלקך זה לא שום דבר "טבעי", אלא מעשה ידי אדם. יש כאלה שמצדיקים את השיטה הזאת (כלכלנים, מנהלי עסקים, בנקאים וכדומה) ויש כאלה שחושבים שזה לא צודק שהשיטה תאפשר לאחד לא לעשות כלום כל החיים, ולאחר להיוולד למעמד עני ולהיאבק לשרוד את היום או החודש. האם זה לא ראוי שגם אנחנו נוכל אי פעם לחיות עם קצת פחות דאגות?!
במלים אחרות, זה לא סתם שיש כאלה שאין להם דאגות ולנו יש, אלא זאת מערכת שמשמרת את המצב, ושדואגת לכך שזה יהיה נדיר שמישהו יתעשר וישנה את מצבו.
5. נו, ברור שהחברות לא רוצות שיגבילו את שכרן, או ימסו אותן, או יקבעו שאסור להן לזהם, או שהן צריכות לדאוג לבטיחות!
למרות שכולנו שונאים לשלם מסים, מסים הם במידה רבה דמי-החבר שלנו בקלאב שנקרא "המדינה". כמו שנשלם על תחזוקת הקאנטרי-קלאב, גם אם אנחנו משתמשים רק בבריכה ולא במגרש הטניס, גם במסים השיטה היא דומה. התשלום הוא על הכול יחד, ובשביל לקבל חינוך טוב, בריאות איכותית, דרכים בטוחות ותשתיות נוחות – צריך לשלם. חשוב להזכיר שהמתעשרים למיניהם אינם מתעשרים רק בכוחות עצמם. באמצעות המסים, כולנו עוזרים להם להתעשר, וכולנו מקווים שהם יתעשרו, אבל גם שיחזירו לנו חלק מההשקעה, באמצעות הקופה הקולקטיבית (מסים לתקציב המדינה). כולנו בונים כבישים, תשתיות מים, טלפונים, תשתית חשמל, אינטרנט, משטרה, בתי משפט וכו', שהם נהנים מהם מאוד כשהם בונים את עסקיהם.
אבל, למרות שההשקעה שלנו הצליחה ואפילו שההכנסות שלהם הולכות וגדלות, "דמי החבר" שהם משלמים רק הולכים ויורדים, והם זוכים כול הזמן זוכים לעוד ועוד הטבות. למשל, מס החברות, שהוא מעין "מס ההכנסה" של חברות, ירד כמעט בחצי, מ-61% (ויותר) ב-1985 ל-34% ב-2005! גם התשלום של המעסיקים לעובדים קטן בהתמדה. ב-1985 15.65% מן הביטוח הלאומי שולם על ידי המעסיק. בתוך 20 שנה החלק הזה הצטמצמם משמעותית לכשליש (5.43% ב-2005). במילים אחרות הם משלמים מסים זעומים. והמסים זה מה שמאפשר לנו לבנות בתי חולים, בתי ספר, כבישים, תשתיות, וכול מה ש"המדינה" משמלמת עליו. הכסף של העשירים (העשירים גם בזכותנו) כמעט שלא חוזר לכיס הקולקטיבי.
כמובן שמסים הם לא ההגבלות היחידות שהמעסיקים והחברות הגדולות לא מעוניינים בהן. הם גם מעוניינים לשלם מעט ככול האפשר לעובדים, לא להיות מחוייבים לתנאי הבטיחות במפעלים, שיתאפשר להם לזהם לפי הצורך את הסביבה, לעודד צריכה בלי גבולות ולנצל את מי שרק נקרה בדרכם. והאבסורד הוא שהם גם משתמשים בכסף שלנו כדי להצדיק את המצב.
הנה פרסומת לקידום הצעה באנגליה למיסוי הבנקים, כדי לפצות על הנזק בעולם השלישי:
6. האם אין סוף לצמיחה? האם נוכל להתעשר ולרכוש בלי סוף?
לא. ולא.
נקודה למחשבה: מבחינת "הצמיחה", עדיף שתקנו מכונית, ואפילו ג'יפ 4X4 מזהם, מאשר קטנוע או אופניים. אמנם הוא מזהם מאוד, גורם לפקקים ומחסור בחניה, אבל זה שהוא עולה יותר, צורך יותר דלק וביטוח, ודורש יותר תחזוקה – פירוש הדבר יותר עסקאות. וכול העסקאות פירושן תרומה הרבה יותר גבוהה מקטנוע או מאופניים ל"צמיחה". גם יותר אנשים חולים זה טוב לצמיחה, במיוחד אם שירותי הבריאות נחשבים "עסקאות" (מופרטים). ובעצם לכן גם זיהום הוא טוב ל"צמיחה", וגם כלואים ואסונות ואפילו משברים דיפלומטיים ומלחמות… כל אלו הם רק עוד הזדמנויות לעוד עסקים, ולכן זה בעצם טוב. בעיקר טוב לתאווי-הבצע.
7. במקום שהמדינה תגן על האנשים מפני הכלכלנים תאווי הבצע, הפוליטקאים מקשיבים להם.
ב־2006 חוקקה הכנסת את הצעת החוק של ח"כ גלעד ארדן, הכופה על בעלי רכב להחזיק ברכבם אפוד זוהר. את הצעת החוק יזמה חברת 3M, היצרנית היחידה של אפודים זוהרים בישראל. החברה שכרה את "גלעד יחסי ממשל ולובי" שקידמה עבורה את הצעת החוק. הקמפיין במשכן הכנסת הצליח, וח"כ ארדן העביר את החוק שחייב את נהגי ישראל לרכוש את המוצר, ושלוש-אם העשירה את קופתה במיליוני שקלים."
החברה, [מובילאיי,] שכרה את שירותיה של חברת לובי, כהן־רימון־כהן, שתקדם את האינטרסים שלה בכנסת. עלות המערכת היא יותר ממאה שקלים בחודש, או כ־5,500 שקל ברכישה חד־פעמית וכבישי ישראל מתניידים כ־400 אלף משאיות ואוטובוסים. [...] ח"כ שטרית גאה בעובדה כי ציין את שם החברה בהצעת החוק שהוא מקדם.
(מקור: כלכליסט)
דו"ח הכנסת: מדיניות המסים הגדילה אי-השוויון
8. לגנוב במצח נחושה
מה קורה כשעיתונאי אמיץ מתחזה לאוליגרך הרוצה לקנות דירה של 40-100 מיליון דולר? תשובה: הוא מגלה מה באמת חושבים העשירים עלינו. הנה מה שהוא שמע בדירה של אהוד ברק במגדלי אקירוב:
נילי פריאל-ברק: "במדינה הזו, אם אתה רוצה להיות פוליטיקאי לא נותנים לך לגור בדירה כזאת"
העיתונאי : "במדינות כמו אלה שאני מגיע מהן, ככל שיש לך ארמונות יפים יותר אתה נחשב למנהיג כריזמטי וחשוב יותר. כמו פוטין".
פריאל ברק (מחייכת בהבנה): "הלוואי שאצלנו זה גם היה ככה. פה זה משהו אחר, כאן יש עדיין מנטליות סוציאליסטית. הכל חייב להימדד בערכים של צניעות".
ובמקום אחר, אומרת לו המתווכת:
"אתה יודע איך זה ישראלים, אפשר פשוט לכופף את החוק בכל מיני שיטות", היא אומרת ומסבירה באטיות. "נגיד אתה שם ציור של אמן ידוע בדירה ומעלה עקב כך את שכר ההשכרה החודשי. אתה יכול להיות בטוח שאף אחד לא יהיה מוכן לשלם סכום כזה לחודש, וככה עקפת את חובת ההשכרה". אני מחייך בגאווה גדולה, ואומר לה כמה שאני שמח לשמוע שדברים בארץ מתנהלים בדיוק כמו בקרואטיה.
ומתווך אחר:
"אל דאגה, אדוני", הוא מסביר, "תהיה בטוח שאנחנו עוד נזכה במכרז. אני לא יודע אם שמעת אבל זכינו גם במכרז של השוק הסיטונאי, וידענו מראש שנזכה בו. הקרקע כאן שייכת לעירייה, ויש לנו שם את הקשרים הנכונים".
ועוד אחד, שנשאל על העתיד של רחוב אלנבי בת"א:
"תאמין לי – תוך זמן קצר לא יהיו פה כל הדברים האלו שסיפרו לך. עכשיו העירייה תדאג להכל. ככה זה עם עשירים, וזה המגדל עם הכי הרבה עשירים במדינה".
9. תמונת מצב
מעט מאוד אנשים שמים בבנק צ'ק של 800 אלף ש"ח בכל חודש. רובנו עדיין משועבדים. יותר מ-70% בישראל לא מגיעים לשכר הממוצע, ויותר מ-30% לא מגיעים לשכר מינימום. אבל ראשי הכלכלנים, שרי האוצר, ראשי הבנקים והפרלמנטרים מסכימים, למרבה הצער, להקטין את החוקים המגבילים את התאגידים, ובכך לאפשר להם לזהם, לפרסם, לנצל ולהתרשל. הפערים הכלכליים גדלים, ואי-השוויוןבישראל הופך חמור מזה שבארה"ב.
אולי בגלל זה - זה נקרא יום העובדים, כי היום אנו מציינים איך עובדים על כולנו.
פינגבאק: מוות לערבים: כך מנסה ישראל לזרז את סופו של הפלסטיני הממוצע « אמת מארץ ישראל
שאפו
פינגבאק: איפה הכסף שלנו – גלריה « אמת מארץ ישראל
יופי של חיבור. עכשו צריך שהמאמר הזה יגיע גם לעשירונים שבתחתית, למשל למורים, שיעזרו גם לתלמידיהם ללמוד ולהיעזר בסרטונים. מערך השעור כבר מוכן. אבל כנראה שאין סיכוי כי המודל והשאיפה להגיע לצניעות מסוימת היא לא אטרקטיבית וכל אחד רוצה להיות בצמרת ולראות אחרים תחתיו, רק כך הוא יכול להרגיש טוב עם עצמו. ואז, במצב שזו הרוח השורה על הכל אפשר לשכנע את העשירונים התחתונים שהכי טוב להם לשאוף למשהו כמו להיות גיבורים בקרב – צו השעה בעת מלחמה ואיומים שהם אינטרס גם של העשירונים העליונים. גום – המושג שכר ממוצע בעצמו מעוות את המציאות. היתי רוצה לדעת למשל מהו השכר החצייוני. האם בכל אפשר לקבל על כך נתונים?
קיימים באתר אדוה.
אני מקווה שזה יגיע לעוד אנשים, אבל לעניין מערכת החינוך – היא דווקא מייחסת חשיבות זניחה ביותר למקצועות כמו אזרחות (ועוד יותר מכך לכלכלה-פוליטית).
בעניין החינוך זה ברור שהמערכת מייחסת חשיבות זניחה לחשיבה אזרחית וכלכלית (אם כי שמעתי על שעורים שמטרתם ללמד השקעות כספיות וגם לציפיות של הורים ששעורים חשובים כאלה יילמדו). כוונתי שאולי המורים כעובדים בעשירונים תחתונים יוכלו להרים את נס השינוי והחשיבה האחרת ולכן חשוב בעיני שהמאמר- שעור שלך יגיע אליהם, כפרטים.
אינשאללה.
רשימה מעולה
פתאום קם אדם בבוקר ומגלה ש… אופס, אין יותר תכנית ויסקונסין.
שווה קריאה
ובהקשר ויסקונסין: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3880599,00.html
אגב, אם מחלקים את האוכלוסייה לא לעשירונים אלא לאלפיונים התמונה נראית הרבה יותר מזעזעת. באופן כללי ככל שמחלקים יותר רואים את אי השיוויון הנוראי.
פעם קראתי תיאור של תהלוכה שנמשכת 60 דקות שבה עוברים כל תושבי בריטניה כך שכל אחד מקבל את הגובה פיסית המתאים לו לפי המשכורת שלו. אדם שמשתכר ממוצע תואר כאדם בגובה 1.70 בערך.
בדקות הראשונות עברו גמדים בגובה של 10-20 ס"מ ועם הזמן הגובה הלך ועלה. בדקה האחרונה עברו אנשים בגובה של עשרות מטרים ועם כל שניה שעברה ההפרש הלך וגדל. בסוף היו אנשים בגובה של מאות מטרים וממש בשניה האחרונה, האנשים העשירים בעולם בגובה של כמה ק"מ.
זה היה תיאור מאוד מרשים שממחיש את אי השיוויון הכלכלי בצורה ויזואלית באופן מצוין. זה הרבה יותר חזק מהעשירונים האלו שמפספסים את ההפרש העצום בין הקבוצות החלשות לכמה מאות אנשים בעולם ששולטים בכלכלה
צודק.
לצערי לפוסט יש מגבלות טכניות, וגם לתיאור בר-תפיסה.
uזה מאוד קשור גם לאשליית הממוצע/חציון שדיברה עליה מחסנאית.
הנה, מצאתי את התיאור שרציתי (שגם מתייחס לעניין החציון-ממוצע)
(המקור: http://www.theatlantic.com/magazine/archive/2006/09/the-height-of-inequality/5089/)
אחת הדרכים הציוריות ביותר לתאר את התפלגות ההכנסות היא באמצעות שימוש ב"תהלוכת ההכנסות". שיטה זו מעלה במחשבה "עולם סוריאליסטי, שבו מתחו כל אדם בהתאם לכנסתו ואז סידרו את כולם בשורה לפי גובהם, מן הנמוך ביותר (העני ביותר) בצד שמאל ועד הגבוה ביותר (העשיר ביותר) בצד ימין.
יאן פן העלה בדמיונו את התהלוכה שלו חולפת על פניו בשעה אחת ותיאר לקוראים את פרטי החוויה. להלן פרטי ה"תהלוכה" של בריטניה בשנות ה90 – 56 מיליון בני אדם צועדים בסך וחולפים במהירות בתהלוכה, מלווים בבני ביתם.
הגובה הממוצע בתהלוכה הבריטית שלנו הוא 1.73 מ': זה הגובה שניתן לכל אחד מבני זוג שיש להם הכנסה ממוצעת למשק בית.
אם כן, איך נראית התהלוכה? מוזרה, למען האמת. כמעט כולם זעירים בהשוואה ל"ענקים" הספורים המופיעים בסופה. לאחר שלוש דקות חולפת על פנינו אם חד הורית מובטלת עם שני ילדים קטנים, החיים מתחת לקו של השלמת הכנסה: גובהה 56 ס"מ בערך. שש דקות אחר כך מגיע גמלאי בודד, שביתו בבעלותו, מקבל קצב: גובהו 76 ס"מ בקירוב. כל מי שעובר ב12 הדקות הראשונות משתכר פחות ממחצית ההכנסה הממוצעת, כך שגובהו מתחת ל86 ס"מ. אחרי 21 דקות עובר זוג ללא ילדים: הוא עובד במשרה מלאה כמתקין מפלטים במכונית, היא אינה עובדת בשכר, גובהם 1.14 מ'.
אפשר היה לצפות שבחלוף מחצית השעה יגיע תורם של הצועדים בעלי גובה ממוצע (כלומר הכנסה ממוצעת). אבל האדם החולף על פניכם כעבור 30 דקות רחוק מלהתנשא לגובה של 1.73 – גובהו בסך הכל 1.47, וההכנסה של משק הבית שלו עומדת על 83% מן הממוצע. איננו רואים את משק הבית בעל ההכנסה הממוצעת אלא לאחר ש62% מין האוכלוסייה חלפו על פנינו. מקץ 45 דקות בערך עובר זוג עם תינוקת ופעוט: הגבר עובד במשרה מלאה כטכנאי בחברה הנדסית, האישה מרכזנית במשרה חלקית. גובהו של כל אחד מהם הוא 2.08.
רק בעשר הדקות האחרונות של השעה הצועדים מתחילים לגבוה באמת. כשנותרו תשע דקות לסיום התהלוכה מגיעה רווקה בת 45 ללא ילדים. היא מנהלת משאבי אנוש במשרה מלאה, וגובהה 2.62. שלוש דקות לפני תום השעה עובר על פניכם זוג בשנות החמישים המאוחרות שילדיהם כבר עזבו את הבית. הוא עיתונאי עצמאי, והיא מנהלת במשרה חלקית של מעון יום לקשישים. כל אחד מהם מתנשא לגובה של 3.63 מ'. אבל הנפילים האמיתיים טרם הגיעו. בדקה האחרונה חולפים על פניכם מנכ"ל חברה ואשתו שאינה משתכרת: גובהו של כל אחד מהם 182.9 מ' לפחות. ובשניות האחרונות ממש של התהלוכה הנוף משתנה באופן דרמטי, דמויות כבירות ממדים משתלטות לפתע על הנוף: בני אדם דמויי מגדלים. שולי התהלוכה מזדקרים אל על בגלל כמה משתתפים שגובהם נמדד בקילומטרים, ראשיהם נעלמים בתוך העננים. אומדן צנוע של הכנסתו של האיש העשיר ביותר בבריטניה יביא אותו ואת רעייתו לגובה של כ6.5 ק"מ כל אחד.
(התיאור מתייחס לשנות ה90, אני מניח שהתהלוכה של היום תהיה אפילו יותר מרשימה. את התרגום לעברית העתקתי מספר של האוניברסיטה הפתוחה)
תודה על המידע.
ארה"ב, ישראל,אותה השיטה ואותם החוליים הנובעים ממנה.לדוגמא: קלקלת החילחול שהועתקה מארה"ב.
http://www.rationalrevolution.net/war/trickle_down.htm
המאמר מראה איך המניפולציה עובדת ,כדי למקסם רווחים עבור העשירון העליון.
קלקלת החילחול טוענת ,שאם ניתן לעשירים להתעשר,(ע"י תמריצים, הנחות מס,וכד`)או אז ,קצת מזה יזלוג-יחלחל כלפי מטה.
את התוצאות ההרסניות של השיטה הקלקלית הזו,אפשר לראות בגרפים.
השיטה עבדה ועובדת בישראל,במדוייק,כמו שעבדה בארה"ב.
אתרגם דוגמא מתוך המאמר,המראה איך המניפולציה של קלקלת החילחול עובדת.
יש לנו חדר עם חמישה אנשים.
הסך הכל הכללי של הכסף בחדר, הוא $10.00 הכסף בחדר(ה $10.00),מתחלק בצורה כזו.:
סה"כ ערך: $10.00
ג`ים,$4.00.שהם 40% מהסך הכל הכללי.
סוזאן,$3.00 .שהם 30% מהסך הכל הכללי.
טום,$2.00 .שהם 20% מהסך הכל הכללי.
איימי,$1.00.שהם 10% מהסך הכל הכללי.
ביל,$0.00 .שהם 0% מהסך הכל הכללי.
סאם,(ביבי,אולמרט,בר און,וכד') נכנס לחדר,ומצהיר שיש לו $10.00 שהוא רוצה לתת ל ג`ים(העשירון העליון).הצהרה זו , גורמת לכל הנוכחים בחדר להתעצבן,וכוווולם מצהירים,שאם ג`ים יקח את הכסף, את ה $10.00 ,כווולם, יפליאו ב ג`ים מכות, שהוא יצטער על לקיחת הכסף.
כשסאם רואה זאת, סאם מציע הצעה אחרת.
סאם מצהיר שאם כוווולם יסכימו שסאם יתן רק $6.00 לג`ים,אז סאם יתן לכל אחד מהאחרים הנמצאים בחדר את הסכום של דולר אחד.$1.00.
זה נשמע "פתרון טוב יותר"(למעשה עובדים עליהם.העוקץ המושלם) לכוווולם, וכוווולם מסכימים שג`ים יקבל את ה $6.00 מסאם.
כך שלאחר שג`ים קיבל את כספו ,את ה $6.00 ,וכל אחד מהאחרים קיבל דולר אחד,$1.00,זהו המצב המוניטרי העכשווי בחדר.:
הסך הכל, הערך של כל הכסף בחדר הוא $20.00 .
ג`ים,$10.00.שהם 50% מהסך הכל הכללי.
סוזאן,$4.00 .שהם 20% מהסך הכל הכללי.
טום,$3.00 .שהם 15% מהסך הכל הכללי.
איימי,$2.00.שהם 10% מהסך הכל הכללי.
ביל,$1.00 .שהם 5% מהסך הכל הכללי.
כמו שרואים,בגלל גורם האיפלציה,רוב האנשים בחדר,או שהפסידו מערך כספם, או לא ראו רווח ריאלי.
אפשר גם לראות שה"כלכלה" "צמחה",בדיוק כמו שתיאוריית החילחול מצהירה, אבל הצמיחה הייתה בכיוון אחד.
לכיוונו של ג`ים,וטיפטוף-חילחול,לכיוונו של ביל.לביל היו 0 דולרים,ועכשיו, בעקבות "הצמיחה",יש לו דולר אחד, שבא מהטיפטוף-חילחול.
למרות שהכלכלה צמחה באופן כללי,רוב האנשים בחדר, ראו איבוד של ערך כספם.
וזאת,מכיוון שהערך של הכסף, הוא יחסי.
הערך של הכסף,יחסי להרבה גורמים.כאשר גורם אחד מאוד חשוב הוא:
כמה כסף יש במערכת .
אם יש לך דולר אחד,(1.00$ )מתוך עשרה דולרים,(10.00$ )אותו דולר אחד(1.00$ ), שווה יותר ,מאשר אם יש לך דולר אחד ,מתוך אלף דולרים (1.000$ ).
כמה עשיר אתה במונחים דולריים,לא נמדד בכמות הדולרים שיש לך, במס` הדולרים שיש ברשותך.
אלא,כמה אתה עשיר, נמדד ע"י המדד של:מהו החלק הדולרי שיש ברשותך, מתוך הסך הכל הכללי של מס` הדולרים שיש במערכת .
כמה אחוזי דולרים יש לך, מתוך הסך הכל הכללי של כמות הדולרים במערכת.
כעת, הדעה שלך לגבי סאם וג`ים, יכולה להיות אחת מתוך שתי אופציות.
1.ג`ים וסאם היו נאיביים,ולמעשה חשבו שבעצם פעולתם, ז"א,בעצם הפעלת תיאוריית החילחול, ה Trickle Down economics ,הם יעזרו לכוווולם.ולמעשה, אם התוצאה של הפעלת תוכנית החילחול,הייתה שלילית לכל האחרים, אז זה לא היה במכוון.מבחינת, רצינו, התכוונו, אבל לצערינו לא יצא.לא הצלחנו לעזור לכולם.
2.ג`ים וסאם ידעו שאם הם לוקחים את ה 10.00$ ,מחלקים, ונותנים 6.00$ לג`ים,ו$1.00 לכל האחרים,זה לא יעזור לכוווולם, אלא רק לג`ים.והם עבדו על כל האחרים,בכוונה,לתועלתם האישית,כאשר ג`ים וסאם משתמשים ב"מתנה"(סוס טרויאני) של נתינת $1.00 ,למעמדות הנמוכים,כדי המעמדות הנמוכים יסכימו לתמוך בהפעלת תוכנית החילחול.ה Trickle Down economics
כמו שראינו בדוגמאות למעלה, יש שלוש אפשרויות בסיסיות המאפשרות צמיחה(והרבה וראציות ביניהן)
1.או שהצמיחה של הכלכלה נפרסת במידה שווה בין כווולם.
2.או שהצמיחה של הכלכלה נוטה לכיוון התחתון של האוכלוסיה,ובכך העניים יראו עלייה בערך היחסי של כספם,מה שיהפוך אותם ל"פחות עניים".
3.או שהצמיחה נוטה לכיוון מעלה,כך שהעשירים יראו עלייה בערך היחסי של הונם,ויהפכו ליותר עשירים.
לצערי,בקלקלת החילחול, מס` 3 תמיד מנצח.
הצמיחה היא תמיד כלפי מעלה.כלפי העשירים.כלפי העשירון העליון.
ההוכחות, נמצאות בגרפים למטה.
סאם=השלטון, הממשלה.ביבי,אולמרט,בר און,וכד`.
ג`ים=העשירים,העשירון העליון.
סוזאן=מעמד ביניים גבוה.
טום=מעמד בינוני.(העניים -העובדים)
איימי=מעמד נמוך.(עניים)
ביל=העניים ביותר.אלה שהם על הפנים.בתחתית
ראה את הגרפים.הגרפים מספרים את כל הסיפור.
וכמו שאמר David Stockman ,קלקלת החילחול היתה סוס טרוייאני.הסוס הטרוייאני שהמשיך להעביר כספים לראש הפירמידה.כמו שמראה האיור הזה.
http://www.erzwiss.uni-hamburg.de/Personal/Lohmann/Materialien/capyr.htm
וכמו שאמר אחד,צמיחה" המביאה מליונים לעוני,דומה לצמיחה של התא הסרטני.
Growth, for the sake of growth, is the ideology of the cancer cell .
EDWARD ABBEY
אזזזז,שטרסלר,מה צמח? מי צמח?
http://www.notes.co.il/hanan/16842.asp
http://www.notes.co.il/shooky/16471.asp
האם אפשרית צמיחה בלי פגיעה בעניים?
ציטוט מדברי הכלכלן ג'וזף שטיגליץ:
"על כך אומר בספרו זוכה פרס נובל, הכלכלן ג'וזף שטיגליץ: "ההיסטוריה של חמישים השנים האחרונות לא תמכה בתיאוריות ובהיפותזות הללו… כלכלת החלחול למטה לא הייתה מעולם יותר מאמונה, משאלת לב… דוגמא דרמטית של העת האחרונה היא הצמיחה באמריקה… המשק צמח, אבל העניין המצויים בתחתית הסולם החברתי גילו שהכנסותיהם הריאליות יורדות".
אחד המדדים המרכזיים המודד את ה"צמיחה" הוא התמ"ג.במאמרם :
אם התמ"ג עולה, למה אמריקה יורדת?
קליפורד קוב, טד הלסטאד וג'ונתן ראו מבקשים מדדים חלופיים במקום התמ"ג.
http://heschel.org.il/thinkdo/node/25
אם התמ"ג עולה, למה אמריקה יורדת? / קליפורד קוב, טד הלסטאד וג'ונתן ראו
ה', 02/28/2008 – 16:08 — מאור צסטר
במהלך המולת מערכת הבחירות של השנה שעברה, פרשנים פוליטיים התבלבלו מעובדה עיקשת אחת. הכלכלה תפקדה באופן יוצא מן הכלל, לפחות על פי המדידות הסטנדרטיות. התפוקה ואחוז המועסקים היו בעליה; האינפלציה היתה תחת שליטה. הפורום הכלכלי העולמי (WEF), בשוויץ, הכריז כי ארצות הברית שבה ותפסה את מקומה כמשק התחרותי ביותר בעולם, לאחר שנים של שליטה יפנית. הממשל בראשות קלינטון המתין בציפייה, אבל התשואות מעולם לא הגיעו. הבוחרים לא חשו טוב יותר, למרות שהכלכלנים אמרו שהם אמורים להיות. הכלכלה, כפי שהכלכלנים מגדירים אותה, הרקיעה שחקים, אבל האנשים שהרכיבו אותה-או לפחות חלק גדול מאוד מהם-לא. הנשיא ביל קלינטון שלח את יועציו הכלכליים למסע דרכים כדי לשכנע את האמריקאים שהניסיון שלהם היה מוטעה ושהמדדים אכן היו נכונים.
התמ"ג כשלעצמו אומר מעט מאוד. זהו פשוט אמת מידה של התפוקה הכוללת (הערך בדולרים של מוצרים ושירותים מוגמרים), הוא מניח שכל מה שמיוצר הוא על פי הגדרה "טובין" (goods). הוא לא מבחין בין עלויות לרווחים, בין פעילויות יצרניות להרסניות או בין פעולות ברות קיימא לכאלה שאינן. אמת המידה המרכזית לשגשוג מדינה עובדת כמו מכונת חישוב שמבצעת חיבור אבל לא מסוגלת לחסר. היא מתייחסת לכל דבר שמתרחש בשוק כרווח למין האנושי, בעודה מתעלמת לחלוטין מכל מה שקורה מחוץ לממלכה של חילופי כספים, בלי קשר לחשיבות הדברים לאיכות החיים.
הבעיה עמוקה הרבה יותר מכלכלת "שתי המעמדות" ? שגשוג למעלה, ודעיכה באמצע ולמטה ? שקיבלה כל כך הרבה תשומת לב. היא עוסקת בעצם ההגדרה של המונח שגשוג. כלכלה יוצרת חוליים ולא רק רווחה; אבל המדידות הרגילות של רמת חיים כורכות את השניים יחדיו. האם יתכן שגם המעמד העליון עולה על גבה של ספינה ששוקעת לאיטה אל תוך ים התחלואים, ושהמדדים הלאומיים של קידמה כלכלית בקושי מספקים רמז לעובדה זו?
קובץ מצורף (בתחתית העמוד )
אם התמג עולה למה אמריקה יורדת.doc
חייבים מדדים חלופיים שישקפו את המציאות הכלכלית.
http://www.beyond-gdp.eu/links.html
המשך:
http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%AA%D7%9E%22%D7%92
מדדים חלופיים לתמ"ג.
Joseph Stiglitz – Problems with GDP as an Economic Barometer
Going beyond GDP
http://www.notes.co.il/tamar/61957.asp
דיבורים על תמ"ג, סימן למשבר
יש גם מי שדואגים לזכויות המעסיק: http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100430_88712&from=haaretz
הכוונה כמובן לזכות המעסיק לעשוק את העובדים.
ועוד שקרים על הקשר בין אבטלה למהגרי עבודה: כאילו שהם לוקחים לנו ת'עבודה.
((אזרח, תודה על כל הקישורים. להבא, אשמח אם תאחד אותם בהודעה אחת)).
הח"כ לשעבר אוריאל (אסו) לין אשר ניצל את קשריו השלטוניים כדי להעשיר את כיסו ,הוא אחד הפרצופים החברתיים-קלקליים המכוערים של ישראל.
שוקי צודק.חני בן ישראל כתבה על הנושא גם היא.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3880840,00.html
יש פתרון והוא נורא פשוט-קלפי
הגיע הזמן שכולנו נצביע בקלפי למועמד סוציאל דמוקרטי למשל עמיר פרץ או שלי יחימוביץ או עופר עיני, נכון מתיד יהיו תרוצים מדוע דווקא את המועמד ההוא לא , אבל עדיף להתרכז אחת ולתמיד במדוע כן .
פינגבאק: ילדי בנק הזרע- התחקיר הנוקב :) | איך עושים ילדים מתרומת זרע?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3890470,00.html
מאת פרופ' אורי רם:
http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4882
פינגבאק: החוק בשירות הגנבים « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: מה עושים כשמסתבר שוועדת גולדסטון צדקה? ממשיכים לשקר « אמת מארץ ישראל
באוצר המומים: החברות המובילות במשק הן מונופול, דואופול או טריאופול…
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?Fromelement=NewsMain&did=1000578340
פינגבאק: זכינו בלוטו! מה עושים עכשיו? « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: על עניים ותמריצים « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: מלא כתובות על הקיר « אמת מארץ ישראל
הרשומה הזו מרתקת גם עכשיו, כמעט שנה אחרי.
מעניין לראות את השינויים בתמונת המצב החברתית לפי "אדווה" בין 2009 ל-2010
http://www.adva.org/uploaded/tmunat%20mazav%202009%20final.pdf
http://www.adva.org/uploaded/social%20report%202010.pdf
פינגבאק: לחשוב כלכלה עם חיוך « אמת מארץ ישראל
http://www.themarker.com/magazine/1.652189
הם לא הרגישו שהיה לנו קשה לסגור את החודש
פינגבאק: אל תגיד ‘שמאלן’! « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: זמן אמת « אמת מארץ ישראל
פינגבאק: אימפריות נופלות, לאט | אמת מארץ ישראל
פינגבאק: אימפריות נופלות, לאט | העוקץ