לפני כעשר שנים בערך, לפני שידעתי על כל מיני דברים שלא מלמדים בביה"ס, וכשהאינטרנט עוד היה רק בחיוג, "איי-סי-קיו" הייתה תוכנה פופולארית. כמו המסנג'ר, סקייפ ושאר הצ'אטים וה-IM, היא אפשרה לאנשים ממקומות שונים בעולם לחפש בני שיח ולהתכתב בזמן אמת. באחת הפעמים התכתבתי עם מצרי המבוגר ממני בכמה שנים. מהר מאוד השיחה גלשה לפוליטיקה, ואני כתבתי, ככה כבדרך אגב, שישראל ניצחה במלחמת 73'. הוא "צחק" ואמר שזה בוודאי לא נכון. הואיל וידעתי שבמצרים השישה באוקטובר הוא יום חג לזכר הניצחון על ישראל, הזדרזתי לשלוף את המספרים המתאימים, והוכחתי שלא רק ששמרנו על השטחים שהיו בשליטתנו, אלא גם כיתרנו את הכוח המצרי, ועל אף ההפתעה, המלחמה בסוף עלתה לאויבינו ביותר מטוסים, טנקים, הרוגים, פצועים ושבויים. בתגובה, הוא גיחך שוב ושאל: "והאם הצלחה במלחמה נמדדת רק במספר האבדות שהצלחת לגרום ליריב, או שהפעולה הצבאית היא רק אמצעי במהלך פוליטי גדול יותר?". בן-רגע הבנתי שיש צדק בדבריו. המהלך המצרי הצליח לפגוע בשאננות והיהירות של ממשלת גולדה וראשי-צה"ל, ואילץ את ישראל – שעד אז סירבה – להיכנס למו"מ לשלום עם מצרים, ובסופו של דבר גם להחזיר לה את שטחה הכבוש, עד הס"מ האחרון. בסופו של דבר מצרים הפסידה בשדה הקרב (כמו גם ישראל), אבל השיגה את מטרותיה מהמלחמה במלואן, ולכן מצרים ניצחה.
הפנייה הפלסטינית למוסדות האו"ם היא מקרה דומה של הפסד טקטי וניצחון אסטרטגי.
לחצו לצפייה בהצבעה אתמול באונסק"ו: אוסטריה-כן, צרפת-כן, סין-כן, רוסיה-כן... וראו מה קורה כשישראל מצביעה...
אתמול הפלסטינים התקבלו כחברים באונסק"ו, כשרק ארה"ב, ישראל ועוד 12 מדינות התנגדו למהלך, מתוך 165 שהשתתפו בהצבעה. ארה"ב הגיבה (לפי החוק האמריקני) בהפסקה מיידית של חלקה בכספי הארגון, המהווים כ-22% מתקציבו. אלא שהמהלך הזה מוזר ומעורר תהיות לכול מי שמתבונן בו. ראשית, ניתן להניח שכבר עברו בארגון החלטות שארה"ב לא אהבה, אבל היא כמעט מעולם לא איימה להחרימו, או לשלול ממנו כספים. אז מדוע דווקא האירוע הזה שובר את הכלים, ובמיוחד עבורה ולא עבור ישראל? בגלל כשלונה המדיני הצורב? שנית, האם פירוש הדבר שארה"ב מודה לראשונה שהיא משקיעה כספים באו"ם כמנוף לחץ על החלטותיו? האם ייתכן שהחלטות קודמות של הארגון הושפעו מלחץ אמריקני על אונסק"ו עצמו? כמה איומים כאלו נעשו ביעילות מאחורי הקלעים ולא הגיעו לכדי סנקציות? ושלישית, מה אם ארה"ב באמת תפסיק לשלם את דמי החבר שלה לארגון, ותאבד את זכויות ההצבעה שלה תוך שנתיים: האם ארה"ב באמת מתכוונת להפסיק להשתתף בגוף האחראי על הגנת אתרי מורשת עולמית, אוריינות, מדע, מים נקיים, חינוך ושוויון מגדרי, רק בגלל שהפלסטינים יהיו שותפים בו? ורק בשביל ישראל? מה היא תרוויח מזה? אבדן השפעה?
להחזיק את הענק בביצים
לחצו כדי לצפות בדוברת מטעם משה"ח של ארה"ב מדברת אמש בגנות החד-צדדיות, ותומכת בישראל באופן חד צדדי.
באופן דומה, בהצבעה באו"ם, בעוד כעשרה ימים, הפלסטינים צפויים להפסיד. אם לא במליאה, אז במועצת הביטחון, ואם לא ברוב קולות, אז בווטו אמריקני. כבר לפני כשנה (אני חושב) פנו הפלסטינים לאו"ם בבקשה לגנות את מפעל ההתנחלויות של ישראל, ורק וטו אמריקני בודד ומבודד הצליח למנוע את הגינוי. אחרי שחשפו את בלוף ההתנחלויות והמו"מ, הפלסטינים מבקשים עתה לחשוף את בלוף התמיכה בזכותם למדינה, וגם כאן העובדות מדברות בעד עצמן. אמש, בעקבות ההצלחה הדיפלומטית, עוד הספיק שר הבריאות הפלסטיני להכריז שהם גם מתכוונים לבקש להצטרף כמדינה גם לארגון הבריאות העולמי, ויש להניח שנראה יותר ויותר מהלכים כאלו מצידם.
אלא שהההפסדים האלו לא מעידים על כישלון המהלך, כי הם צפו אפשרות כזאת. בניגוד למה שכתבו רבים בישראל, לא מדובר במהלך משפטי או הצהרתי בלבד. אמנם, אם פלסטין תתקבל אפשר שהיו לכך משמעויות משפטיות מרחיקות-לכת, אבל זאת לא הייתה המטרה העיקרית של כל העניין. בפועל, זהו מהלך פוליטי, שנועד לחשוף את ארה"ב, כמי שנטשה את מפת הדרכים והקוורטט, ונותרה לבדה עם הגיבוי החד משמעי וחד צדדי שהיא נותנת לישראל, לכיבוש, להתנחלויות ולמצב הקיים. הפלסטינים יודעים, כפי שכתבתי כבר לפני שנתיים, שהכרזה חד-צדדית לא תפסיק את הכיבוש בטווח המיידי. כך גם הפנייה לאו"ם היא רק חלק מהחלטה אסטרטגית (כלומר- של ההנהגה שברמאללה), שלפיה, על מנת להגיע לעצמאות וחירות ולהיחלץ מהקיבעון המדיני, הם מוכרחים לשנות את יחסי הכוחות, או לכל הפחות לגייס מתווך אקטיבי ונייטראלי. כל עוד ארה"ב מממנת את הצבא השולט עליהם, ומשחקת (או מובלת) את המשחק שדורשת ישראל, כולל גיבוי להתנחלויות, הבעיה הגדולה ביותר של הפלסטינים היא לא ישראל, אלא ארה"ב.
ישראל מתבודדת, ארה"ב מצטרפת
כדי להבין את הלחץ על ארה"ב ראוי להזכיר כמה דברים שמתרחשים ברקע: (א-) תושבי המזה"ת מביעים באופן פעיל ואמיץ את שאיפותיהם לחירות ודמוקרטיה; (ב-) הלגיטימציה למלחמות קולוניאליות (כמו מלחמת המפרץ הראשונה) פחתה מאוד (למשל: במלחמת עיראק השנייה); ו(ג-) כוחה והשפעתה של ארה"ב נמצאים בירידה, והיא בעצמה במשבר כלכלי קשה ומורכב וחובות עתק. הפלסטינים מזהים את המצב נכון ומציבים בפני האמריקנים שתי אפשרויות במסר עקיף: או צדק וחירות גם לנו, כי גם אנחנו בת-בריתכם, או שאתם לא בת-ברית, ותמשיכו לאבד את התמיכה האזורית והלגיטימציה העולמית. המסר הזה מהדהד עתה בוושינגטון, העסוקה בבקרת נזקים. המהלך באו"ם, שלכאורה נכשל, בפועל הצליח מעל למשוער (הרבה גם בזכות ההיסטריה הישראלית וההפרזות האמריקניות).
האמריקנים והפלסטינים משחקים פוקר, אבל לשניהם אין קלפים מנצחים. השאלה היא רק מי יפסיד יותר. הפלסטינים יודעים שלהתגרות בענק זה מסוכן, אבל התחושה שלהם היא שאין להם מה להפסיד. מצד שני, זה לא אומר שהם ירוויחו. לאמריקנים, לעומת זאת, יש הרבה מה להפסיד. לייתר דיוק, את כל המזרח התיכון (המתחדש?), ואולי יותר. שוב ושוב ארה"ב מוצאת את עצמה מבודדת בזירה העולמית בכל הנוגע לתמיכתה בכיבוש הישראלי, ולכל בר דעת מובן שהתמיכה הבלתי-מסויגת בכיבוש מסכנת את ארה"ב בבידוד שלה עצמה. לכן בארה"ב ובמערב גוברים הקולות המודאגים מהביקורת הגדלה והולכת באשר ליחסה אל המזה"ת וזכויות העמים בו לחירות (כולל מספרים גדלים והולכים בקרב היהודים בעולם).
מצד אחד, זה מהלך מסוכן לפלסטינים, כי הם משחקים באש, והקיצונים-הנוצרים הדתיים (הייג, גלן-בק, טלוויזיית-האל, EDL וכו') נותרים לתמוך בממשלת הימין הקיצוני בישראל בלי כל סייג. גם המועמד השמרני ריק פרי הודיע שהוא תומך בהתנחלויות, ואפילו אובמה נאם נאום כל כך ימני שהוא זכה בתוך דקות לתמיכתו המחבקת של ליברמן. מצד שני, מועמדים שמרנים אחרים מדברים במפורש על הפסקת הסיוע לישראל, ועצם העלאת הנושא לדיון הוא הצלחה פלסטינית (ורבים יאמרו, גם הצלחה של האזרחים האמריקנים). בטווח הארוך, אין ספק שהתמיכה בכיבוש הישראלי כבר הופכת להיות issue, והמחיר שארה"ב תשלם על כך רק יגדל. זה עדיין לא אומר שהם ינהגו ברציונאליות, אבל קל להסיק שהתמיכה האמריקנית טובה לישראל בטווח הקצר, אבל רעה לה ולארה"ב בטווח הבינוני והארוך.
מהתנגדות לתמיכה
בתוך הזירה הפלסטינית, בינתיים, עבאס מצליח לצבור לא מעט נקודות על המהלך, בין היתר בגלל הכעס העצום על האמריקנים, שהצטבר משך עשרות שנים ברחוב הפלסטיני. רבים פשוט רוצים נקמה, ולחשוף את אי-הצדק של מדיניות ארה"ב. דווקא משום כך, אם ארה"ב וישראל באמת רוצות לחזק את עבאס והקולות הפרגמטים בקרב הפלסטינים, הן לא צריכות לדרוש ממנו לקבל את ההתנחלויות, או להתעקש שיאשרר את זכויות היתר-היהודית במדינת-ישראל, אלא עליהן להפוך סיכון לסיכוי והזדמנות. במקום לתת לו נשק או כסף, או לדון בשחרור כלואים (רוב המשתחררים בעסקת שליט הם אגב מחוויה ישראלית לעבאס, לא הישג חמאסי), מוטב להן שיתמכו ביוזמותיו המדיניות הלגיטימיות. טוב נזק קטן מנזק גדול, טוב מאוחר מאף פעם, ועוד יותר טוב מאשר מאוחר מדי.
רק בנוגע לאיום האמריקני: בעבר ארה"ב איימה לבטל את תקצובו של הארגון בכדי שזה האחרון יחזיר את ישראל לשורותיו (בשנת 1979) לאחר שסולקה ממנו (בשנת 1974), וכמו כן ארה"ב (ומדינות נוספות) פרשה מהארגון בעבר וחזרה אליו בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת.
איך אתה מסביר את כל מה שקורה לאור היותה של הרשות שפחה נרצעת של ארה"ב לאורך שנות קיומה? האם האביב הערבי מנץ בגדה או שמא מדובר במהלך מתוחכם של ארה"ב יחד עם הרשות?
הם נהיים חכמים מיום ליום ואנחנו להיפך.
משה,
תודה. לא הכרתי. זה מחזק את הבעייתיות כמובן. זה גם מראה שכבר היו תקופות כאלו בעבר, וצריך לזכור שארה"ב גם התעמתה עם ישראל בעניין הערבויות כמה שנים אחר כך, כדי לאלצה להגיע לוועידת מדריד.
תמר,
אני ממש לא מאמין שמדובר במהלך מתואם. ארה"ב מושפלת לגמרי, ולמעשה ההחלטה לשלול את הכספים באה מהחקיקה (הרפובליקנית) ולא מהממשל. חברי פרלמנט ועיתונאים טוענים שצריך להעניש את הרשות על שהעיזה להמרות את פי ארה"ב, ולכן המציאות הפוליטית מורכבת יותר מדי בשביל להיות קונספירציה בין ממשלות.
חוץ מזה אני גם לא חושב שהרשות היא שפחה נרצעת של ארה"ב. היא תלויה בה פוליטית, כמו שישראל תלויה בה כלכלית, וזה נותן לארה"ב הרבה כוח בהשפעה עליה, (וגם לישראל: כפי שראינו בעופרת יצוקה, ובהדלפות ויקיליקס), אבל רבים בשלטון הפלסטיני ברמאללה חושבים שזה לא שווה להם, ושבעצם מוכרים אותם (כמו שארה"ב עשתה להרבה מדינות אחרות). תמיד כשאתה מכופף את היד חזק מדי היא נשברת בסוף, ואין לך מה לכופף (משל שנכון גם לגבי ההכתבות לפלסטינים, וגם לאונסק"ו). במציאות, הדברים הם הרבה יותר משחקי כוח והימורים עיוורים ולא הכי מוצלחים מכול הכיוונים, והתפתחויות לא צפויות, מאשר מתוכננים מראש, ומוכתבים באופן חד-סטרי. עדיין יש יחסי כוחות מאוד מובהקים, אבל יש מקום להתנגדות ויצירתיות. אגב, מעניין אם ישראל תתחיל גם לחשוב מתישהו שפטרונות כלכלית ובעיקר תלות בארה"ב, היא בעייתית.
עידו, אני חושב שזה יותר קשור גם לשינויים עולמיים, טכנולוגיות חוצות-גבולות חדשות, תביעות עולמיות לחירות וצדק (גם חברתי).
להערכתי, כל זה יסתיים בעוד שנה כשאובמה ינצח בבחירות לנשיאות.
משה
משה לופיאנסקי,
למרות שזאת הערכה אפשרית, צריך לזכור שהפעולה אתמול באונסק"ו נבעה מחקיקה (רפובליקנית), והנשיא הוא לא מעל החוק.
פוסט חשוב ומרתק. יישר כוח.
ובעוד אנו מתדיינים על משמעות המהלך באו"ם, הפירומנים בשלטון מבעירים את המזרח התיכון ומסכנים את העתיד של כולנו. האם יש לך הסבר לטירוף המערכות התקשורתי המוחלט בקשר לתקיפה האפשרית באיראן? ברור שמדובר במניפולציה תועמלנית, אך קשה לי להסביר את ההיקף שלה ואת העיתוי שלה.
ערן
ערן
שים לב שפתאום גם האמריקנים,בריטים וצרפתים כולם מתעסקים בשאלת איראן.
שבוע הבא אמור להתפרסם דו"ח של סוכנות הגרעין וכנראה כבר יודעים פחות או יותר מה הוא מכיל.
אני סבורה שהפטפטת אמנם מוגזמת לחלוטין אבל נראה לי שזה מתואם ומכוון…
לי זה נראה שמכשירים את הקרקע להגביר את הסנקציות דוקא…
אופציית התיאום בהחלט אפשרית, לא שמענו בימים האחרונים את הגורמים האמריקניים הרגילים ממתנים את הקריאות הלוחמניות הישראליות כמו שהם תמיד עושים. אבל איך איומי תקיפה משרתים את הגברת הסנקציות? ובמיוחד כשזה בא מהחשודה הרגילה, ישראל.
"לפי הדיון הציבורי הער בנושא איראן אפשר להעריך שלישראל יש אופציה צבאית נגד הגרעין. אבל עוד יותר מלטהרן, בדיבורים יש מסר לעולם: שתקו את האיראנים עם סנקציות אמיתיות, שיסבו לנו ולכם נזק מינימלי, או שנפעל לבד – וכולנו נשלם מחיר כבד "
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4143344,00.html
מבחינת תחזיקו אותי…..
מתואם מתואם-מקבץ מהימים האחרונים
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4143220,00.html
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/302/030.html?hp=1&cat=666
תוסיף ניסוי טיל בליסטי ל5000 ק"מ +תירגול תקיפה בסיציליה והכל נראה מתואם להפליא.
בדיוק הגעתי לכתבה הזאת והבנתי. ישראל למעשה אומרת לעולם שיקדם את האינטרסים שלה (ורק שלה) בדמות הטלת סנקציות ו/או תקיפה צבאית שבשניהם הם לא מעוניינים, אחרת היא מבעירה את המזרח התיכון וגורמת לקריסה של שוק הנפט ושל הכלכלה העולמית.
מבעית.
ערן
למה אתה שלילי? האינטרסים חוצים גבולות-ישראל אינה מרכז העולם.
האינטרסים הם של המדינות הערביות ה"מתונות"…מסמכי ויקיליקס מאשרים שמדינות המפרץ מבועתות מאיראן גרעינית.
כמו כן לא נראה לי שאירופה ו/או רוסיה ישנו בשקט במקרה של איראן גרעינית.
טוב, אני מבקש להחזיר אותנו לנושא הדיון.
על שאלת הגרעין האיראני כתבתי כאן, ואני מאפשר להגיב שם.
פינגבאק: New Power Relations: US and the Palestinians | Truth from Eretz Yisrael
אז שימשיכו הפלסטינים לנצח כל הזמן ולא להרוויח כלום! אז למה הם כל הזמן מקטרים?
אבל כמובן שטענתך היא בדיחה, שכן הפלסטינים תקועים במינימום אותו הם דורשים לקבל מישראל כתנאי לפתיחת הידברות, כאשר ישראל לא יכולה ואסור לה לתת להם גם בסופו של תהליך הידברות.
הסורים לא הרוויחו דבר מפתיחת מלחמת 1973. די לאגדות חסרות התוחלת האלה. אם המצרים היו רוצים לדבר שלום לפני המלחמה, ישראל היתה מדברת איתם ומגיעה אים להסדרים. אבל כל מה שסאדאת דרש לפני המלחמה הוא נסיגה ישראלית תמורת הפסקת אש ! ולא תמורת שלום! ולזה כמובן שממשלת ישראל לא יכולה היתה להסכים. הניסון לצייר אחרת את ההיסטוריה רק מוכיח שטענת הטוען אינה רצינית. שהרי גם הפסקת האש שהושגה אחרי המלחמה לא היתה שלום, אלא הפסקת אש שהיתה כבר לפני המלחמה, ושהמצרים עצמם הפרו אותה. אז מה הם הרוויחו? כמה אלפי הרוגים, מצרים פגועה והרעה במצב הכלכלי?! המלחמה לא היתה שווה את פיטפוטי הסרק של המצרים, ואפילו לא את סירטי עלילות הגבורה שלהם ברדיו הממלכתי בכל ימי שישי.
אתם צריכים להבין. מצבם של הפלסטינים יוכרע רק בהידברות ישריה עם ישראל ולא בכל מיני הפגנות שרירים באו"ם, אונסק"ו וכמה מדינות העולם השלישי. הפלסטינים חייבים להבין שהם צריכים לשכוח מ"זכות השיבה", ושקו הגבול בין ישראל למדינה פלסטינים אם תקוםפ לא יהיה קווי הפסקת האש עם ירדון ב-1949, אלא קו חדש שבו תספח ישראל בין 3% ל-8% מיו"ש, בתמורה לשטח קטן וסימלי של ישראל שלפני 67' (נניח שנעברי להם את המשולש הקטן עם אום אל-פחם. האם הפלסטינים בנויים להכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים, כמו שישראל הכירה בפלסטין כמדינה פלסטינית? למיטב ידיעתי לא. ולמיטב הערכתי גם לא יסכימו. הפלסטינים נוהגים ב"מדיניות השלבים" שלהם מ-1974 ולא משנים דבר בקונספציה שלהם. הם מתכוונים להשמיד או לפורר את ישראל בדרך הטרור או הפוליטיקה ולהקים את פלסטין הגדולה משני עברי הירדן. מי שלא מבין את זה לא מבין איפה הוא חי.
למזלינו חמאס ברח עם הזנב בין הרגליים מדמשק ונתקע בינתיים בקהיר. הפתח מתקרב פורמלית לחמאס, למרות החיכוחים והמאבקים בינהם. הדבר מראה לנו שגם אחרון המתונים בפתח יהיה עכשיו קשוח יותר. כלומר, אם עד עתה לא היתה תקווה להידברות ולשלום, אז מעכשיו על אחת כמה וכמה.
עכשיו אנחנו נכנסים למרוצי בחירות בארה"ב ולאחר מכן בישראל. כלומר, יש לנו שנתיים שבהם נוכל לתזז את הפלסטינים ולהתעלל בהם, בלי שיהיה איום כלשהו על ישראל. מנגד יש לנו את סיפור איראן שהולך לתפוס כותרות בשנה הקרובה וינמיך את כל מאבקי הפלסטינים (כפי שכבר הונמכו בחודשים האחרונים, בעיקר מאז כינוס האו"ם). כעת הזמן להיערך לתקיפת הגרעין האיראני (במידה והאמריקאים לא יהיו מוכנים לתקוף), ובאות עת להגן על עצמנו מפני תקיפות החזבאללה, החמאס ואולי הסורים (שהרי אין לדעת מה יהיה עליהם על המלחמה הבאה – העיקר שגם סוריה נחלשת). תחילת הפקת הגז הישראל בעוד שנה היא זריקת עידוד לעצמאותה וליכולותיה הטכנולוגיות העצמאיות של ישראל.כל הסערה שעתידה לפרוץ מסביבנו קרוב לודאי שתעודד את הפלסטינים לחדש את הטרור שלהם. במידה וכך יהיה יהיה חשוב לישראל להכות בפלסטינים מכה ניצחת, להחלישם ולפוררם כדי שנוכל מעמדה של כוח להכתיב להם תנאים ליצירת מצב חדש, בו ישראל מסיגה את שליטתה לקו גבול חדש, כמו שהזכרתי למעלה. נסיגה ישראלית לקו הזה, והעברת פלסטינים מעטים מהאזור שיסופח לידי הרש"פ, יהיה מהלך ראוי ומייצב. במידה והפלסטינים ימשיכו את הטרור יהיה נכון לנתק כל קשר, כולל קשרים כלכליים, עם הרש"פ, ולומר להם לחזור בדור הבא.
וואלה, סיימת לעצב את כל האיזור כראות עיניך? לספח לעצמך שטחים כמה שרק בא לך ולהעביר אנשים וגבולות כיד הדמיון, כאילו היו חומר ביד היוצר?
מצד אחד אתה מלין על "חד צדדיות" ועל כך שהפלסטינים חייבים לבוא במו"מ עם ישראל, מצד שני כל ההסבר שלך דורש צעדים דורסניים, אלימים וחד צדדיים, ומתעלם מהעובדה שכל המערכת היא חד צדדית, כלומר, נשלטת ע"י ישראל באופן מוחלט.
לישראל יש אינטרס ראשון במעלה בשלום. היא חיה באזור שבו היא מיעוט ונטע זר, ובלי להבטיח את עתידה באמצעים מדיניים, היא נעשית תלויה בעליונות טכנולוגית, כלכלית וצבאית, ועליונות כזאת – תמיד – דורשת רק עוד ועוד אמצעים, ואף פעם לא נמשכת לנצח. לא לעולם חוסן. בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, העוינות תבוא לידי ביטוי.
ושלום לא יכול להיות בלי פירוק אלמנט השליטה.
הפלסטינים, שהתקבלו כחברים מלאים באונסק"ו בסוף אוקטובר, מגישים בקשה להכיר בטרסות של הכפר בתיר ליד בית-לחם כאתר מורשת עולמי בהליך חירום כדי למנוע את בניית גדר ההפרדה בכפר – http://bit.ly/KborG0
(דרך הטוויטר של ברק רביד).